החברות הבורסאיות מנפיקות מדי פעם כתבי אופציה. למחזיק בכתב האופציה מוקנית הזכות לדרוש מהחברה להנפיק לו במחיר קבוע וידוע מראש הנקרא “מחיר המימוש” (או “תוספת המימוש”) כמות מסוימת (קבועה מראש) ממניותיה או מאגרות החוב שלה, בדרך כלל מדובר על מניה/ אג”ח אחד. 

לכל אופציה אורך חיים מוגבל, בדרך-כלל בין שנה ל-3 שנים.

בעל האופציה רשאי ויכול לממש את זכותו רק במהלך חיי כתב האופציה. לאחר מכן, פוקע תוקף האופציה ואין לה כל ערך. בעל כתב האופציה לא רשאי עוד לממשה.

לפיכך, התאריך שבו מסתיים כתב האופציה, הנקרא “מועד מימוש אחרון” הוא חשוב מאוד. מי שרכש אופציה ולא מימשה מחוסר כדאיות, או מתוך שכחה- הפסיד את כל הכסף שהשקיע בכתב האופציה. 

הערה: אין להתבלבל בין כתבי אופציה לבין אופציות מעו”ף (יפורט בפרק נפרד), כתבי אופציה ניתנים למימוש במהלך כל התקופה בה הם נסחרים, בעוד אופציות מעו”ף ניתנות למימוש אך ורק ביום האחרון לחייהן (מועד המימוש). 

למרות שחלק מהאופציות ניתנות למימוש גם בעבור אגרות חוב, בדוגמאות ובהסברים שלפנינו נתמקד באופציות הניתנות למימוש למניות. החברות הבורסאיות מנפיקות בדרך כלל את האופציות יחד עם הנפקת המניות, כאשר האופציות ניתנות ללא תשלום או במחיר סמלי, כבונוס למי שרוכש את המניות. האופציות עצמן אינן מקנות זכויות הצבעה או זכויות לרווחים. החברה יכולה להנפיק כמה סדרות של כתבי אופציות ואז היא נוהגת למספר את הסדרות בסדר רץ 1, 2, 3 או א', ב', ג'. 

הזכות שהאופציה מקנה היא כמובן בעלת ערך, ולכן יש לאופציה מחיר.
האופציות נסחרות בבורסה בדומה למניות.