הלוואות מהציבור הרחב מבוצעות בדר”כ באמצעות הבורסה.

אם החברה מעוניינת ללוות מהציבור 1 מיליון ש”ח לתקופה של שנתיים, ומוסכם שהחברה תשלם ריבית של 10% לשנה, היא מכינה מראש 1 מיליון איגרות חוב בנות 1 (ש”ח) ע.נ. כל אחת. כל מלווה מקרב הציבור מקבל מהחברה איגרת חוב אחת בת 1 ע.נ. על כל 1 ש”ח שהוא הלווה לה. במקרים רבים החברה נותנת הנחה לציבור והציבור משלם בעבור איגרת חוב בת 1 ע.נ. רק 0.95 ש”ח או 0.90 ש”ח או כל סכום אחר.

בתום שנתיים החברה תפדה כל איגרת חוב תמורת 1 ש”ח גם אם המשקיע שילם עבורה 0.90 ש”ח.

אם משקיע א' הלווה לחברה 10,000 ש”ח למשך שנתיים הוא יקבל מהחברה 10,000 אג”ח בנות 1 ע.נ. כל אחת. החברה תשלם למשקיע עבור כל אג”ח בת 1 ע.נ. את התשלומים הבאים במהלך השנתיים: 

טבלה #1

 

קרן (בש”ח)

ריבית (בש”ח)

סה”כ (בש”ח)

בסוף השנה הראשונה 0.1 ש”ח (10%)

0.1 ש”ח

בסוף השנה השניה

1.0 ש”ח

0.1 ש”ח (10%)

1.1 ש”ח

סה”כ במשך שנתיים

1.0 ש”ח

0.2 ש”ח

1.2 ש”ח

הקרן מוחזרת, רק בסוף השנה השניה.

מי שמחזיק באג”ח רשאי למכור אותה בכל עת לאדם אחר. החברה חייבת לשלם את הריבית ולפרוע את סכום הקרן, במועדים שנקבעו באג”ח, למי שמחזיק את האג”ח באותה שעה, אפילו אם הוא לא “יד ראשונה” אלא “יד שנייה” או “חמישית”.

רכישת אג”ח

לפעולה שבה משקיע מקבל אג”ח בתמורה לכך שהלווה כסף לחברה אנו קוראים “רכישת אג”ח”, אף-על-פי שמדובר בהלוואה.

האג”ח היא נכס בידי המשקיע והוא יכול למכור אותה בכל עת בבורסה לניירות-ערך, בדומה למסחר במניות.

לכל פעולה של העברת האג”ח מיד ליד אנו משתמשים במונחים: “קניית אג”ח” ו-“מכירת אג”ח”. 

המסחר באג”ח

כאמור, ההלוואות שהחברות מגייסות מן הציבור הרחב נעשות באמצעות הבורסה. בדרך-כלל, החברה מנפיקה לציבור אג”ח בנות 1 ע.נ.

הבורסה מקיימת מסחר יומי באג”ח, בדיוק כפי שהיא מקיימת מסחר יומי במניות.