תשואה על ההון העצמי
נתוני היחס:
|
|
|
|
ב”ישראל רהיטים”: `100*10000/15000=67%` |
|
זכור: תשואה = רווח
מטרת היחס:
לחשב את הרווח (באחוזים) שהחברה הפיקה על ההשקעה של בעלי המניות.
כזכור, ההון העצמי כולל שני מרכיבים:
- הון מניות.
- יתרת רווח.
והוא מבטא את השקעת הבעלים בחברה + הרווחים שהצטברו בניכוי דוידנדים ששולמו, במשך השנים.
פרשנות התוצאות:
התשואה על ההון העצמי בדוגמה שלנו (“ישראל רהיטים”) עומדת על 67% – זוהי תוצאה גבוהה מאוד, ובמציאות נצפה לתוצאה נמוכה באופן משמעותי.
ממוצע התשואה על ההון העצמי בחברות התעשייה הבורסאיות בישראל בשנת 2003 עמד על 3% (נתון שפרסמה הבורסה).
בדרך-כלל, תשואה נמוכה מ-10% אינה מספקת את בעלי המניות.
תשואה על הנכסים
נתוני היחס:
|
|
|
 |
ב”ישראל רהיטים”: `100*10000/30000=33%` |
זכור: תשואה = רווח
מטרת היחס:
לחשב את הרווח (באחוזים) שהחברה הפיקה מסך נכסיה. במלים אחרות: מהו הרווח (באחוזים) שהחברה הצליחה להפיק מכל שקל שהושקע בנכסים.
משמעות היחס:
היחס תשואה על הנכסים משקף את יעילות החברה – כמה רווחים היא הצליחה לייצר מתוך כלל נכסיה.
ימי אשראי ללקוחות
נתוני היחס:
|
|
|
|
ב”ישראל רהיטים”: יום `3000/274=10.9` |
|
 |
 |
מטרת היחס:
לחשב את פרק הזמן (בימים) שלוקח ללקוחות של החברה לשלם לה. או במלים אחרות: לחשב את פרק הזמן שהחברה מעניקה אשראי על כל מכירה.
ב”ישראל רהיטים” התוצאה היא 11 יום (מעוגל), ומשמעותה: פרק הזמן שלוקח ללקוח לשלם לחברה הוא 11 יום.
פרשנות התוצאה:
פרשנות התוצאה היא ש”ישראל רהיטים” מעניקה בגין כל מכירת רהיטים אשראי למשך 11 יום. הפרשנות מתבססת על ההנחה (הלא ריאלית, שנטפל בה בהמשך) ש“ישראל רהיטים” מוכרת מדי יום רהיטים בסך 274 ₪, וזהו סכום המכירה היומי הממוצע בשנת 2000 (ראה נתוני היחס).
משמעות החישוב של היחס:
מתוך התוצאה שהתקבלה (11 יום) אנו למדים ש”ישראל רהיטים” מעניקה על כל מכירה של רהיטים 11 ימי אשראי, וכך הצטברו להם 11 יום (מ-20/12/2000 ועד 31/12/2000 – מועד הכנת המאזן) שבגין המכירות בהם, החברה טרם גבתה אגורה אחת.
המכירות שבוצעו במשך 11 הימים הנ”ל מסתכמות ב-3,000 ₪ (מכירות של 274 ₪ ליום, כפול 11 ימים).
הסבר מזווית נוספת:
על מנת להגיע לסכום מצטבר של 3,000 ₪ בסעיף “לקוחות” על “ישראל רהיטים” לתת אשראי על מכירות בשווי של 11 ימי מכירה (תזכרו שאנו מניחים שמדי יום נמכרים רהיטים בסך 274 ₪).
כיצד ישראל רהיטים מגיעה למצב שבו היא נתנה אשראי בגובה של 11 ימי מכירה? פשוט מאוד.
על כל מכירה היא מעניקה 11 ימי אשראי. וכך נוצר מצב שבגין המכירות שבוצעו ב-11 הימים האחרונים של השנה (מ-20/12/2000 עד 31/12/2000) החברה טרם גבתה אגורה אחת.
ביום ה-1/1/2001 (שנה חדשה) החברה תגבה בגין המכירות שביצעה ב-20/12/2000, ומנגד תעניק אשראי נוסף בגין המכירות של אותו יום.
אם סכום המכירה הממוצעת ליום יישאר בשנת 2001 באותה רמה כמו בשנה שעברה, אזי האשראי שהחברה תעניק בגין המכירות ב-1/1/2001 יהיה 274 ₪, סכום זהה לזה שנגבה בגין המכירות שבוצעו ב-20/12/2000. וכך סה”כ סעיף לקוחות ימשיך לעמוד על אותו סכום (3,000 ₪) לאורך כל השנה.
וחזרה ליחס
באמצעות היחס אנו מחשבים כמה ימי אשראי דרושים על מנת להגיע לסכום שהצטבר בסעיף לקוחות.
תזכרו:
אם, למשל, החברה מעניקה על כל מכירה 4 ימי אשראי, אזי בסעיף לקוחות יצטבר סכום שהוא שווה ערך ל-4 ימי מכירות.
אם החברה, מעניקה על כל מכירה 100 ימי אשראי, אזי בסעיף לקוחות יצטבר סכום שהוא שווה ערך ל-100 ימי מכירות.
וכל זה בהנחה שבמהלך השנה החברה מוכרת מידי יום באותו סכום.
ההנחה בדבר מכירות יומיות באותו סכום
ההנחה שהמכירות היומיות ב”ישראל רהיטים” (או בכל חברה אחרת) הן בסכום קבוע (בשווי המכירה היומית הממוצעת), אינה ריאלית. בפועל, ברור שהיקף המכירות משתנה מיום ליום.
ובכל זאת, אם נחלק את השנה לפרקי זמן באורך מספר הימים שקיבלנו בחישוב היחס (ב”ישראל רהיטים” – 11 יום), והתנודתיות של סך המכירות בין התקופות לא תהיה חריפה מדי, אזי תוצאת היחס תשקף “בגדול” את ממוצע מספר ימי האשראי שהחברה מעניקה ללקוחותיה. הסיבה להוספת המילה ממוצע במשפט האחרון תוסבר בהמשך.
מצבים בהם תוצאת היחס אינה משקפת כראוי את תמונת המצב
אם יסתבר לנו, לדוגמה, שהמכירות של “ישראל רהיטים” מתרכזות מדי שנה רק ב-2 מועדים: פסח (10% מהמכירות) וחודש דצמבר (90% מהמכירות), אזי התוצאה שקיבלנו (11 יום) יכולה להטעות, שכן במצב זה “ישראל רהיטים” מכרה במהלך דצמבר רהיטים סך 90,000 ₪ והממוצע היומי של מכירות בחודש זה עומד על כ-3,000 ₪ (ולא 274 ₪). בהיקף מכירות יומי של 3,000 ₪, מתן אשראי ליומיים בלבד היה מביא לכך שסעיף לקוחות היה עומד ביום המאזן על 6,000 ₪ – יותר מסעיף ה”לקוחות” המוצג במאזן שהוא 3,000 ₪.
יתרה מזאת, בהיקף מכירות יומי של 3,000 ₪ מתן אשראי ל-11 יום, היה מביא לכך שסעיף הלקוחות היה עומד ביום המאזן על 33,000 ₪ (11 יום כפול 3,000 ₪) – הרבה יותר מסעיף ה”לקוחות” המוצג במאזן שהוא 3,000 ₪.
במצב זה, חישוב היחס היה צריך להתבסס על הנתונים הבאים:
| יום `3000/3000=1` | (סעיף לקוחות) —————————– (מכירה יומית ממוצעת בדצמבר) |
ממוצע תקופת האשראי
אנו מדגישים בהסברים את המילה ממוצע וזאת מהסיבה הבאה:
תקופת האשראי שהחברה נותנת אינה זהה לכל הלקוחות. ייתכן שב”ישראל רהיטים” הלקוחות הגדולים מקבלים אשראי ל-60 יום, והלקוחות הקטנים מקבלים אשראי ל-5 ימים בלבד (או לא מקבלים אשראי כלל).
מתוך נתוני המאזן, אין לנו אפשרות לדעת מהי תקופת האשראי שמקבלת כל קבוצת לקוחות.
לכן, תוצאת היחס “ימי אשראי ללקוחות” מבטאת את ממוצע ימי האשראי שהחברה מעניקה ללקוחותיה.
פרשנות היחס:
ב”ישראל רהיטים” תוצאת היחס “ימי אשראי ללקוחות” היא 11 יום. בעולם העסקי זהו יחס שנחשב נמוך מאוד.
בדרך-כלל חברות נוהגות לתת ללקוחותיהן אשראי שנע בין 30 ל-120 ימים, לפיכך כל עוד תוצאת היחס אינה עולה על 120 יום, הוא נחשב כסביר. במרבית החברות, כאשר היחס יהיה גבוה באופן משמעותי מ-120 יום (למשל: 200 ימים ומעלה), זה אמור להדליק “נורה אדומה” באשר ליכולת החברה לגבות את הכספים מלקוחותיה.
מנגד, ישנן חברות (לא רבות) אשר מוכרות מוצרים שמחירם גבוה מאוד (לדוגמא: מטוסים) והן נדרשות לתת אשראי לתקופות ארוכות, שיכולות להגיע לשנים. במקרים כאלה, נצפה ליחס “ימי אשראי לקוחות” גבוה מהמקובל.
ימי אשראי מספקים
נתוני היחס:
|
|
|
|
|
|
 |
 |
מטרת היחס:
לחשב את פרק הזמן (בימים) שלוקח לחברה לשלם לספקים שלה, או במלים אחרות: לחשב את פרק הזמן שהחברה מקבלת אשראי מספקיה. ב”ישראל רהיטים” התוצאה היא 37 יום (מעוגל), ומשמעותה: פרק הזמן שלוקח לחברה לשלם לספקיה הוא 37 יום.
פרשנות התוצאה:
החישוב מתבסס על ההנחה (הלא ריאלית) שעלות המכר היומית ב“ישראל רהיטים” היא קבועה ועומדת על 219 ₪ (סה”כ עלות המכר בשנת 2000, לחלק ל-365 יום). פרשנות התוצאה היא ש”ישראל רהיטים” מקבלת אשראי של 37 יום (בממוצע) על כל קנייה שהיא מבצעת .
במלים אחרות: מתוך התוצאה שהתקבלה (37 יום) אנו למדים ש”ישראל רהיטים” מקבלת מספקיה, על כל קנייה, 37 ימי אשראי (בממוצע), וכך מצטברים להם 37 יום שבגין הקניות בהם, החברה טרם שילמה אגורה אחת.
לכן, הקניות שבוצעו במשך 37 הימים הנ”ל מסתכמות ב-8,000 ₪.
(עלות מכר של 219 ₪ ליום, כפול 37 ימים).
משמעות הממוצע:
בפועל, תקופת האשראי שהחברה מקבלת מכל ספק אינה זהה. ייתכן וספקים מסוימים נותנים לה אשראי ל-100 יום, ואילו ספקים אחרים נותנים לה אשראי ל-10 ימים בלבד (או אינם נותנים לה אשראי כלל).
לכן, תוצאת היחס “ימי תשלום מספקים” מבטאת את ממוצע ימי האשראי שהחברה מקבלת מספקיה.
פרשנות היחס:
ב”ישראל רהיטים” תוצאת היחס “ימי אשראי מספקים” היא 37 יום.
בעולם העסקי, חברות נוהגות לקבל מהספקים אשראי שנע בין 30 ל-120 ימים. לפיכך כל עוד תוצאת היחס אינה עולה על 120 יום, הוא נחשב כסביר.
השוואה בין “ימי אשראי ללקוחות” וימי אשראי מספקים“
בדרך-כלל, ככל שחברה היא “חזקה” יותר היא מצליחה:
- להגדיל את מספר ימי האשראי שהיא מקבלת מספקיה.
- להקטין את מספר ימי האשראי שהיא נותנת ללקוחותיה.
לפיכך, ככל שתוצאת היחס “ימי אשראי מספקים” גבוהה מתוצאת היחס “ימי אשראי ללקוחות“, זה מעיד על חברה “איתנה” יותר. מנגד, כאשר תוצאת היחס “ימי האשראי ללקוחות” גבוהה באופן משמעותי מתוצאת היחס “ימי אשראי מספקים” זה יכול להצביע על בעיית נזילות של החברה.
ימי מלאי
נתוני היחס:
 |
 |
מטרת היחס:
היחס מחשב כמה ימי עבודה נדרשים כדי לצבור את המלאי הקיים של מוצרים מוגמרים. הכל בהנחה שבממוצע ההספק היומי של החברה הוא בשווי עלות המכר ליום (ב”ישראל רהיטים” עלות המכר ליום עומדת על 219 ₪).
משמעות התוצאה:
ב”ישראל רהיטים” ימי מלאי עומדים על 9 ימים (מעוגל).
המשמעות של 9 ימי מלאי היא שבחברת “ישראל רהיטים” המלאי של מוצרים מוגמרים הוא שווה ערך לתפוקה של 9 ימי עבודה.
פרשנות התוצאה:
אילו החברה היתה מוכרת בכל יום את מלוא תפוקתה, לא היו נשארים לה כלל מוצרים מוגמרים במלאי.
מנגד, אילו החברה לא היתה מוכרת את תפוקתה במשך כל השנה, היא היתה צוברת במלאי את תפוקתן של כ-300 ימי עבודה (365 יום, פחות שבתות וחגים).
תזכרו: התפוקה היומית שווה לעלות המכר הממוצעת ליום.
באופן כללי, אפשר לומר שככל שהיחס נמוך יותר, החברה יעילה יותר.
כאשר ימי המלאי עולים על 150 יום, זה אמור להדליק “נורה אדומה”, ויתכן שהחברה עובדת ל”צבירת מלאי” ואין ביקוש למוצרים אותם היא מייצרת.
