כלכלה א'

יתרון יחסי

פרק זה בא להמחיש לנו את העובדה הפשוטה הבאה:
אם כל אחד מאיתנו יעסוק רק במה שהוא מתמחה, לכולנו יהיה יותר.

הגדרה

למדינה יש יתרון יחסי בייצור מוצר כלשהו על פני מדינה אחרת, אם היא יכולה לייצר את המוצר במחיר זול יותר מהמדינה האחרת.

מחירים הנקובים במטבעות (שקלים, דולרים וכד')

אם היינו נוקבים במחירי המוצרים בשקלים או בדולרים, העסק היה פשוט:

אם במדינה א' מחיר מכונית הוא 10,000 $, ובמדינה ב' מחיר מכונית הוא 5,000 $, הרי מחיר מכונית במדינה ב' יותר זול, ולפיכך יש לה יתרון יחסי על פני מדינה א'.

מחירים הנקובים במוצרים (= סחר חליפין)

כאשר במדינה קיים סחר חליפין, אדם קונה מוצר א' רק תמורת תשלום במוצרים שהם שווי ערך למוצר א', עפ"י לוח חליפין שקיים באותה מדינה.

דוגמא (איור 3.1)

אתה קונה כיכר לחם תמורת 2 ליטר חלב, או קונה 2 ליטר חלב תמורת כיכר לחם.

  יתרון יחסי - איור 3.1                              

 

סחר בין מדינות שבכל אחת מהן קיים משטר של סחר חליפין

נתחיל בדוגמא שבה בכל אחת משתי המדינות, מדינה א' ומדינה ב', מייצרים רק שני מוצרים: לחם ונעליים, ומתנהל בהם רק סחר חליפין.

מחירי המוצרים בכל אחת מהמדינות מוצגים בטבלה 3.1.

סחר בין מדינות שבכל אחת מהן קיים משטר של סחר חליפין

שתי המדינות פותחות את שעריהן לסחר הדדי.

ברור שכל אחד מתושבי שתי המדינות יחפש לקנות את מוצריו במקום הזול ביותר.
לפיכך:
  • נעליים יקנו רק במדינה א', שבה המחיר הוא 3 ככרות לחם לזוג נעליים (יותר זול ממדינה ב' שבה המחיר הוא 5 ככרות לחם לזוג נעליים). מחיר כיכר לחם הוא 1/5 זוג נעליים,זול יותר מבמדינה ב' שבה מחיר כיכר לחם הוא 1/3 זוג נעליים.
  • לחם יקנו רק במדינה ב', שבה בתמורה לזוג נעליים אחד מקבלים 5 ככרות לחם, בעוד שבמדינה א' מקבלים רק 3 ככרות לחם.

חישוב מחירי הנעליים והלחם מתוך עקומת התמורה

עקומות התמורה של מדינות א' ו- ב' מוצגות בתרשים 3.1.

חישוב מחירי הנעליים והלחם מתוך עקומת התמורה 3.1

 

חישוב המחירים במדינה א'

חישוב מחיר זוג נעליים

100 זוגות נעליים = 300 כיכרות לחם,
לכן: 
1 זוג נעליים = 3 כיכרות לחם.
הסבר: במדינה א' ניתן לקבל 100 זוגות נעליים תמורת תשלום (= ויתור) של 300 כיכרות לחם.
מכאן, שתמורת קבלת זוג נעליים אחד, צריך לוותר על 3 כיכרות לחם. זהו המחיר !

 

חישוב מחיר כיכר לחם

300 כיכרות לחם = 100 זוגות נעליים,
לכן:
3 כיכרות לחם = 1 זוג נעליים,
ולכן:
1 כיכר לחם = 1/3 (שליש) זוג נעליים.

 

הסבר: במדינה א' ניתן לקבל 300 כיכרות לחם תמורת תשלום (= ויתור) על 100 זוגות נעליים.
מכאן, שתמורת קבלת כיכר לחם אחת, צריך לוותר על 1/3 זוג נעליים. זהו המחיר !



חישוב המחירים במדינה ב'

חישוב מחיר זוג נעליים

50 זוגות נעליים = 250 כיכרות לחם,
לכן:
1 זוג נעליים = 5 כיכרות לחם.
הסבר: במדינה ב' ניתן לקבל 50 זוגות נעליים תמורת תשלום (= ויתור) על 250 כיכרות לחם.
מכאן, שתמורת קבלת זוג נעליים אחד צריך לוותר על 5 כיכרות לחם. זהו המחיר !

 

חישוב מחיר כיכר לחם

250 כיכרות לחם = 50 זוגות נעליים,
לכן:
5 כיכרות לחם = 1 זוג נעליים,
ולכן:
1 כיכר לחם = 1/5 (חמישית) זוג נעליים.
הסבר: במדינה ב' ניתן לקבל 250 כיכרות לחם תמורת תשלום (= ויתור) על 50 זוגות נעליים.

מכאן, שתמורת קבלת כיכר לחם אחת, צריך לוותר על 1/5 זוג נעליים. זהו המחיר !

 

לכל מדינה יתרון במוצר אחד

כפי שאנו רואים מהדוגמא, כאשר שתי מדינות שסוחרות ביניהן, מייצרות כל אחת רק 2 מוצרים, ואת אותם שני המוצרים, הרי שאם למדינה אחת יש יתרון יחסי במוצר אחד על פני המדינה השנייה, ראה זה פלא!  למדינה השנייה חייב להיות יתרון יחסי במוצר השני. לא יתכן מצב בו למדינה אחת יהיה יתרון יחסי בשני המוצרים.

 

יתרון מוחלט

למונח "יתרון מוחלט", אין משמעות והוא רק מטעה. לפעמים משתמשים בו במשמעות הבאה:
למדינה א' יש יתרון מוחלט על מדינה ב' אם מדינה א' יכולה לייצר כמות גדולה יותר משני מוצרים כלשהם מאשר מדינה ב'.
לדוגמא: אם מדינה א' יכולה לייצר 1,000 מכוניות ו- 2,000 מחרשות, ומדינה ב' יכולה לייצר 10 מכוניות ו- 20 מחרשות, אפשר לומר כי למדינה א' יש יתרון מוחלט על פני מדינה ב'.

ניצול היתרון היחסי להגדלת אפשרויות התצרוכת

כאמור, פרק זה ממחיש את העובדה הבאה:

אם כל אחד מאיתנו יעסוק רק במה שהוא מתמחה, לכולנו יהיה יותר.

את ההמחשה נבצע באמצעות הדוגמא הבאה:

נניח שישנן שתי מדינות שכנות. מדינה ג' ומדינה ד'. בכל אחת 10 תושבים בגיל העבודה, ובכל אחת מייצרים רק שני מוצרים: לחם ונעליים.

  • במדינה ג' כל התושבים הם אופים, ולפיכך הם יעילים בייצור לחם.
  • במדינה ד' כל התושבים הם סנדלרים, ולפיכך הם יעילים בייצור נעליים.

עקומות התמורה של שתי המדינות מוצגות בתרשים 3.2, והן נותנות ביטוי לכך שבמדינת האופים אם כולם יתגייסו לייצור לחם, הכמות תגיע ל- 1,000 ככרות, בעוד שבמדינת הסנדלרים אם כולם ייצרו לחם, הכמות תגיע ל- 500 ככרות בלבד. מנגד, אם במדינת האופים כולם יתגייסו לייצור נעליים, הם ייצרו רק חצי מהכמות שתושבי מדינת הסנדלרים יגיעו אליה, כשכולם שם יגויסו לייצור נעליים.

עקומות התמורה של מדינות ג' ו- ד'

 

בכל אחת מהמדינות התושבים החליטו לצרוך 400 ככרות לחם, כמות שהיא המינימום לקיום פיזי.

לפיכך:

  • מדינה ג' תתמקם בנקודה 1B על עקומת התמורה שלה (תייצר 400 ככרות לחם ו- 40 זוגות נעליים).
  • מדינה ד' תתמקם בנקודה 2B על עקומת התמורה שלה (תייצר 400 ככרות לחם ו- 30 זוגות נעליים).

כפי שניתן לראות, במדינה ג', שבה כולם אופים, עוסקים גם בייצור נעליים, ובמדינה ד', שבה כולם סנדלרים, עוסקים גם בייצור לחם.

יום אחד נפגשו תושבי שתי המדינות ונדהמו להיווכח כמה אינם יעילים באחד המוצרים לעומת שכניהם. אז הוחלט שבמדינה ג', שבה כולם אופים, ייצרו רק לחם (נקודה A1), ובמדינה ד', שבה כולם סנדלרים, ייצרו רק נעליים (נקודה A2). כך, בסה"כ יחד, תושבי שתי המדינות יוכלו לייצר 1,000 ככרות לחם ו- 100 זוגות נעליים. את התפוקה הם יחלקו ביניהם שווה בשווה (בהתאם ליחס שבין מספר התושבים בכל אחת): כל מדינה תקבל 500 ככרות לחם ו- 50 זוגות נעליים, או אם תרצו, כל תושב בכל אחת מהמדינות יקבל 50 ככרות לחם ו- 5 זוגות נעליים.

בטבלה 3.2 ניתן לראות כי באופן זה, כל מדינה משיגה יותר.

טבלה #3.2

מצב הסחר בין המדינות

מדינה ג'

ככרות לחם + זוגות נעליים

מדינה ד'

ככרות לחם + זוגות נעליים

1. לפני הסחר

400       +          40

400       +          30

2. קיום סחר

500       +          50

500       +          50

3. סך התוספת (1)-(2)

100                   10

100                   20

מסקנה

קיום הסחר בין המדינות מעניק לתושביהן יותר מוצרים.

עקומת אפשרויות התצרוכת

למעשה באמצעות הסחר, מתרחבות אפשרויות התצרוכת של כל אחת מהמדינות. עקומת התמורה אינה משקפת עוד את יכולת המדינה לצרוך מוצרים. עקומה חדשה שנקראת עקומת אפשרויות התצרוכת, הממוקמת מעל עקומת התמורה, היא זו שמשקפת את אפשרויות התצרוכת .

בתרשים 3.3 מוצגות עקומות אפשרויות התצרוכת של מדינות ג' ו- ד' בעקבות הסחר ביניהן. 

עקומות אפשרויות התצרוכת של מדינות ג' ו- ד' פורצות מעל עקומות התמורה בעקבות המסחר בין המדינות.

הסבר

לפני קיום הסחר, אם במדינה ג' לא היו מעוניינים בלחם, וכל העובדים היו מוסבים לייצור נעליים, הם היו יכולים לייצר מקסימום 50 זוגות נעליים. בעקבות הסחר, אם עדיין הם לא יהיו מעוניינים בלחם, הם יוכלו לצרוך 100 זוגות נעליים (ב- 50 זוגות יותר). הכיצד ? פשוט מאוד. הם ייצרו רק ככרות לחם שאותן הם יחליפו עם תושבי מדינה ד' כנגד 100 זוגות נעליים.

אומנם בסיפור שלנו ישנה רק מדינה ד' אחת ולא בטוח שתושביה יהיו מוכנים להישאר בלי אף נעל, אך בפועל תניחו שישנן הרבה מדינות כדוגמת מדינה ד', שעם כל אחת מהן ניתן לעשות החלפה במינון כלשהו. 

בפועל:

  • מדינה ג' תתמקם בנקודה D1: היא תייצר 1,000 לחמים, חלקם תצרוך בעצמה ואת היתרה תחליף בנעליים.
  • מדינה ד' תתמקם בנקודה A2: היא תייצר 100 זוגות נעליים, חלקם תצרוך בעצמה ואת היתרה תחליף בלחמים.

לעקומת תמורה שלוקחת בחשבון סחר עם מדינות אחרות קוראים עקומת אפשרויות התצרוכת.

 

יתרון יחסי555יתרון יחסי