הקדמה

משק בית היא מילה נרדפת למשפחה.

משתמשים במונח משקי בית כאשר דנים בנושאים כלכליים של משפחות. משקי הבית פועלים, מבחינה כלכלית, כמו כל גוף כלכלי אחר: יש להם הכנסות מצד אחד והוצאות מצד שני.

צד ההכנסות

הכנסות המשפחה נובעות בעיקר משני מקורות:

  1. משכורות ו/או רווחים מעסקים
  2. הכנסה מרכוש (למשל: מהשכרת דירה או מפיקדון בבנק)

את ההכנסות מרכוש נוהגים לחלק לשניים:

  • ההכנסות מרכוש קבוע (= רכוש פיזי), כמו: בתים, מגרשים וכד'. להכנסה מרכוש קבוע קוראים גם רנטה.
  • רווחים  מניירות ערך ומפיקדונות בבנק כמו: ריבית, דיבידנד, רווח ממכירת מניות, וכד'. לרווח מניירות ערך קוראים גם תשואה.

צד ההוצאות

ההוצאות כוללות מספר סעיפים:

  1. הוצאות למוצרי צריכה (כולל תשלומי ריבית על הלוואות)
  2. הוצאות לרכישת דירה
  3. תשלום מיסים

 

חיסכון מול גירעון

  1. אם סה”כ ההכנסות גדול מסך ההוצאות, המשפחה חוסכת.
  2. אם סה”כ ההכנסות קטן מסך ההוצאות, למשפחה יש גירעון, והיא נזקקת להלוואות, או שהיא משתמשת בחסכונות מהעבר.

 

אי-שוויון בהכנסות

כפי שכולנו יודעים, ההכנסות של משקי הבית אינן שוות:

  • לאלה שהכנסתם גבוהה נקרא עשירים
  • לאלה שהכנסתם נמוכה נקרא עניים

 

מדידת אי השוויון בהכנסות

הכלכלנים אימצו שני כלים למדידת רמת אי השוויון בהכנסות במדינה כלשהי:

  1. עקומת לורנץ
  2. מדד ג'יני