שלושה סוגי עלויות
עלויות היא מילה נרדפת להוצאות או למחיר שאנו נדרשים לשלם בקנייה של מוצרים או שירותים.
אנו מבחינים בין 3 סוגי עלויות :
- סה”כ עלות
- עלות ממוצעת ליחידה
- עלות שולית ליחידה
כל ההסברים בהמשך מתייחסים לעקומת התמורה של מדינה א' (תרשים 2.2).
סה”כ עלות
- כאשר אנו עוברים מנקודה B לנקודה C אנו מוסיפים לסל 300 אקדחים ומשלמים תמורתם ב-600 ככרות לחם (600=1,000-400). סה”כ העלות בעיסקה זו (עיסקה א') היא 600 ככרות לחם.
- כאשר אנו עוברים מנקודה C לנקודה D אנו מוסיפים לסל 100 אקדחים ומשלמים תמורתם ב-400 ככרות לחם (400=400-0). סה”כ העלות בעיסקה זו (עיסקה ב') היא 400 ככרות לחם.
עלות ממוצעת ליחידה
- העלות הממוצעת לאקדח בעיסקה א' היא 2 ככרות לחם לאקדח (2=600/300).
- העלות הממוצעת לאקדח בעיסקה ב' היא 4 ככרות לחם לאקדח (4=400/100).
אם כיכר לחם הייתה שווה שקל, אז המחיר הממוצע לאקדח בעיסקה א' היה 2 שקלים, ובעיסקה ב' – 4 שקלים.
כדי לחוש את המשמעות של השימוש במחיר אלטרנטיבי, הניחו שהמוצר עליו אתם מוותרים נקרא שקל. אחרי שתסתדרו עם שקלים, שובו וקראו למוצר עליו ויתרתם אקדח או לחם, לפי העניין.
עלות שולית של לחם
כאשר אנו מייצרים סדרה של ככרות לחם, ההוצאה הכרוכה בייצור כיכר הלחם האחרון בסדרה, נקראת ” העלות השולית“.
למעשה, כל נקודה על עקומת התמורה היא סדרת ייצור של לחמים. בתרשים 2.2, כאשר אנו נמצאים בנקודה B, אנו מייצרים סידרה של 1000 ככרות לחם, והמשמעות של המונח : “העלות השולית של לחם בנקודה B” היא העלות לייצור כיכר הלחם ה- 1,000.
כאשר אנו נמצאים בנקודה C, משמעות הביטוי: “העלות השולית של לחם” היא עלות הייצור של ככר הלחם ה- 400.
עוד דוגמאות והסברים לעלות שולית
ההסבר ילווה בדוגמא של עקומת התמורה בתרשים 2.3, המתייחסת ללחם ונעליים.
- במועד א' אנו נמצאים בנקודה A, שבה המדינה מייצרת רק 6 זוגות נעליים ו- 0 ככרות לחם.
- במועד ב' המדינה מעוניינת לייצר כיכר לחם אחת והיא עוברת לנקודה B. המחיר שהמדינה משלמת עבור לחם זה (הלחם הראשון) משתקף בקטע 1Y בקצה ציר ה- Yים. הקטע 1Y מייצג ¼ זוג נעליים. אנו אומרים במקרה זה שהעלות השולית לייצור הלחם הראשון, היא ¼ זוג נעליים.
- במועד ג' המדינה מעוניינת לייצר עוד כיכר לחם ולשם כך היא עוברת לנקודה B1. המחיר שהמדינה משלמת עבור הלחם השני משתקף בקטע 2Y (מתחת ל- 1Y). הקטע 2Y מייצג ⅓ זוג נעליים. אנו אומרים במקרה זה שהעלות השולית לייצור הלחם השני היא ⅓ זוג נעליים (קצת יותר מהעלות השולית לייצור הלחם הראשון).
- במועד ד' המדינה דילגה לנקודה 4B שבה היא כבר ייצרה 5 לחמים.
- במועד ה' המדינה החליטה להוסיף עוד כיכר לחם, שהיא הכיכר השישית, ועברה לשם כך לנקודה D. המחיר שהמדינה משלמת עבור הלחם השישי משתקף בקטע 6Y המייצג 3 זוגות נעליים. אנו אומרים במקרה זה שהעלות השולית לייצור כיכר הלחם השישית היא 3 זוגות נעליים. כפי שראינו בדוגמא זו, העלות השולית עולה מלחם ללחם.
תזוזה בעקומת התמורה
עקומת התמורה בדוגמא של מדינה א' לעיל, מציגה את אפשרויות המדינה לייצר, בו זמנית, משני המוצרים. עקומת התמורה נגזרת מכושר הייצור הקיים במדינה א' באותו מועד. אך לאורך הזמן כושר הייצור של המדינה יכול להשתנות, הן לטובה והן לרעה. שינוי בכושר הייצור גורם לשינויים בכמויות שיש באפשרות המדינה לייצר, בו זמנית, משני המוצרים.
כל שינוי בכושר הייצור מציב לנו למעשה עקומת תמורה חדשה לאותה המדינה.
כאשר העקומה החדשה היא מעל העקומה הקיימת (זה קורה כאשר יש גידול בכושר הייצור), אנו אומרים שהעקומה הקיימת “פורצת קדימה“. אם העקומה החדשה היא מתחת לעקומה הקיימת (זה קורה כאשר יש ירידה בכושר הייצור), אנו אומרים שהעקומה הקיימת “מתכווצת“.
נבחן את שני התרחישים האפשריים :
- גידול בכושר הייצור.
- ירידה בכושר הייצור.
גידול בכושר הייצור
אם כושר הייצור של מדינה יגדל מסיבה כלשהי, למשל כתוצאה מתוספת עובדים, אזי נוכל לייצר יותר מכל מוצר. המצב הזה משתקף בכך שלמדינה יש עקומת תמורה חדשה A1D1 הנמצאת מעל עקומת התמורה הקודמת AD, כפי שמתואר בתרשים 2.4.
- הנקודה A1 על העקומה החדשה מציינת שכיום אפשר כבר לייצר 1,400 ככרות לחם לעומת 1,200 בעבר.
- הנקודה D1 מציינת כי כעת, אם נבחר לייצר רק אקדחים, נוכל לייצר 1,000 אקדחים לעומת 800 בעבר.
- הנקודה C1 מציינת שאנו יכולים כיום לייצר “סל” ובו 1,200 לחמים ו- 700 אקדחים, לעומת “סל” ובו 1,000 לחמים ו-400 אקדחים בעבר (נקודה C על העקומה הקודמת).
כלומר: יותר משני המוצרים.
ההסבר: עם יותר עובדים אפשר לייצר גם יותר אקדחים וגם יותר לחמים. בין הנקודות A1 ו- D1 תעבור עקומת התמורה החדשה, שבה כל הרכב של “סל המוצרים” מכיל יותר מההרכב המקביל לו בעקומה AD. למשל: ההרכב המשתקף בנקודה 1C עדיף על זה המשתקף בנקודה C, שכן יש בו יותר משני המוצרים.
גידול כושר הייצור רק במוצר אחד
קיימת גם אפשרות שכושר הייצור של המדינה יגדל רק במוצר אחד. למשל: פותח תנור אפייה חדש שמאפשר למדינה לייצר 1,300 לחמים, אם לא תייצר כלל אקדחים. במקרה זה עקומת התמורה החדשה D1A תיראה כפי שמתואר בתרשים 2.5. גם כאן, למעט בנקודה D המצב השתפר. פיתוח תנור האפייה החדש מאפשר לייצר את אותה כמות ככרות לחם עם פחות עובדים.
את העובדים המיותרים אפשר להסב לייצור אקדחים.
דברים המגדילים את כושר הייצור של מדינה (רשימה חלקית)
- תוספת עובדים.
- עלייה ברמה המקצועית.
- קבלת מתנות, מענקים והלוואות מגורמים בחו”ל .
- ייצור מוצרי השקעה שמגדילים בעתיד את כושר הייצור של המשק.
- השקעה במחקר ופיתוח.
- שיפורים טכנולוגיים.
ירידה בכושר הייצור
אם כושר הייצור של מדינה ירד מסיבה כלשהי, למשל כתוצאה משרפה של מכונות, אזי נוכל לייצר פחות מכל מוצר. המצב הזה משתקף בכך שלמדינה יש עקומת תמורה חדשה 2A2D הנמצאת מתחת לעקומת התמורה הקודמת AD (כפי שמתואר בתרשים 2.6).
- הנקודה A2 על העקומה החדשה מציינת שכיום אפשר לייצר רק 1,000 ככרות לחם לעומת 1,200 בעבר.
- הנקודה D2 מציינת כי כעת, אם נבחר לייצר רק אקדחים, נוכל לייצר רק 600 אקדחים לעומת 800 בעבר.
- הנקודה C2 מציינת שאנו יכולים כיום לייצר 800 לחמים ו- 300 אקדחים בלבד, לעומת 1,000 לחמים ו- 400 אקדחים בעבר.
ההסבר:
עם פחות גורמי ייצור ניתן לייצר פחות אקדחים ופחות לחמים. בין הנקודות A2ו-D2 תעבור עקומת התמורה החדשה, שבה כל הרכב של “סל המוצרים”, המשתקף בנקודה מסוימת, מכיל פחות מוצרים מההרכב המשתקף בנקודה שמעליו בעקומה AD.
למשל: נקודה 2C טובה פחות מנקודה C שכן יש בה פחות משני המוצרים.
ירידה בכושר הייצור רק במוצר אחד
קיימת גם אפשרות שכושר הייצור של המדינה יקטן רק במוצר אחד. למשל: נגרמה שריפה באחד ממפעלי הלחם. במקרה זה עקומת התמורה החדשה A2D תיראה כפי שמתואר בתרשים 2.7.
גם כאן, למעט בנקודה D מצבנו הורע.
תרשים 2.7
דברים המקטינים את כושר הייצור של מדינה
- ירידה במספר העובדים (לדוגמא, עקב הגירה לחו”ל).
- פגיעה בכושר הייצור של המשק עקב אסון טבע (מגיפה, רעידת אדמה וכדומה).
- ירידה בייצור מוצרי השקעה. “מוצרי השקעה” הוא מונח נרדף למונח גורמי ייצור, שכוללים בעיקר: מכונות, ציוד ומבנים. אם תירשם בהם ירידה, כושר הייצור במדינה יפחת בשנים הבאות.
