הפרק בא להדגיש שבכל מדינה יכולת הייצור מוגבלת. עקומת התמורה נותנת ביטוי לגבולות הייצור.
באיור 2.1 מוצגים גבולות הייצור של מדינה קטנה א' ב- 6 תרחישים.
במדינה א' ישנם 5 עובדים והיא מייצרת רק 2 סוגי מוצרים: לחם וחרבות.
בכל אחד מהתרחישים משתנה כמות העובדים המועסקת בכל מוצר, ובמקביל משתנה היקף התפוקה המיוצרת בכל מוצר.

גבולות הייצור בכל אחד מהתרחישים מוצגים באמצעות נקודה כלשהי על עקומת התמורה:

  • נקודה A מתייחסת לתרחיש מס' 1
  • נקודה B – לתרחיש מס' 2
וכך הלאה.

לכל אחד מהתרחישים מתלווה המידע הבא (מוצג בתוך עקומת התמורה):

סידור עבודה: מציין את מספר העובדים המועסקים בייצור לחם בתרחיש, ומספר העובדים המועסקים בייצור חרבות. להזכירכם, סה”כ מס' העובדים במדינה הוא 5.

תפוקות: מציין את מספר ככרות הלחם ומספר החרבות שמיוצרים במדינה במסגרת התרחיש. הכמויות הנ”ל מקבלות ביטוי גם בסל המצרכים הנושק לנקודה על עקומת התמורה המתייחסת לתרחיש הרלוונטי.

מטרת התרחישים

מטרת התרחישים להציג בפניכם את תמונת המצב הכלכלית כפי שהיא קיימת במדינה א', לפיה, כשמעבירים עובד מענף א' לענף ב', התפוקה בענף א' יורדת בכמות כלשהי (הכמות החדשה מצוינת בתרחיש) ובמקביל התפוקה בענף ב' עולה (לכמות שמצוינת בתרחיש).

תופעה דומה מתרחשת כאשר מעבירים עובדים מענף ב' לענף א'.

אנו ממליצים לעיין בתרחישים בשני סיבובים:
פעם בסדר עולה (מ- 1 ל-6) ופעם בסדר יורד (מ- 6 ל- 1).

שימו לב להבחנה בין נקודה הנמצאת בתוך השטח שמתחת לעקומת התמורה לבין הנקודה הנמצאת על גבי העקומה:

נקודה בתוך השטח מציינת שבמדינה קיימת אבטלה של גורמי ייצור (גורמי הייצור העיקריים הם עובדים ומכונות). הנקודה מציגה את התפוקות הקיימות שהן נמוכות מהפוטנציאל הקיים במדינה.

נקודה על גבי העקומה מציינת שהמדינה ממצה את מלוא כושר הייצור שלה. לאור זאת עקומת התמורה נקראת גם “גבול אפשרויות הייצור של המדינה”. המדינה אינה יכולה לייצר מעבר לגבולות הייצור הללו, או במילים אחרות, היא אינה יכולה להיות על נקודה שמחוץ לעקומה.

כאשר אין אבטלה של גורמי ייצור, המדינה יכולה להיות לפי בחירתה בכל נקודה על עקומת התמורה. המעבר מנקודה לנקודה נעשה באמצעות הסבת גורמי ייצור (עובדים ומכונות) מענף לענף.

בפרק הבא נראה שלמרות שלמדינה יש “גבולות ייצור”, תושביה יכולים להגדיל את כמות המוצרים שתגיע לידיהם מעבר ל”גבולות הייצור”. “פלא” זה נעשה באמצעות סחר עם מדינות אחרות.

לדוגמא, בעקבות הסחר יכולים תושבי המדינה לצרוך (במובן של: לקנות לשימושם האישי) 100 חרבות למרות שעל פי עקומת התמורה שלה גם אם כל העובדים במדינה יוסבו למפעל החרבות הם לא יוכלו לייצר יותר מ- 60 חרבות (איור 2.1 בעמ' קודם).

כיצד מתממש הפלא הזה נבין בפרק הבא, אך בשלב זה רק נציין שבמקום עקומת תמורה המציגה את גבולות הייצור, נציג בפרק הבא עקומה חדשה שנקראת “עקומת אפשריות התצרוכת”, שנותנת ביטוי לכך שאם המדינה מקיימת סחר עם מדינות נוספות, תושביה יכולים לצרוך יותר מוצרים בהשוואה למצב שבו הם צרכו רק את מה שהם ייצרו בעצמם (כפי שבא לביטוי בעקומת התמורה).