במשק דמיוני הצטמצם הגירעון בחשבון השוטף, אך החוב החיצוני גדל.
מהו חוב חיצוני, מהו הקשר בין החוב החיצוני לבין הגירעון בחשבון השוטף?
כיצד אפשר להסביר את העובדה שהגירעון בחשבון השוטף הצטמצם, ואילו החוב החיצוני גדל?
תשובה:
לצורך פתרון השאלה נבין תחילה מספר מושגים:
“החוב החיצוני ברוטו” הינו נתון המסכם את כלל חובות הממשלה במט”ח לגורמים מחו”ל. החוב החיצוני של המשק, בכל סוף שנה, הינו החוב החיצוני שהיה בתחילת השנה פלוס הלוואות שנתווספו במהלך השנה, פחות ההלוואות שההמשלה פרעה במהלך השנה.
“החוב החיצוני נטו” הינו החוב החיצוני ברוטו, פחות יתרות המט”ח של המשק.
לצורך הפשטות נתייחס בשאלה למונח “החוב החיצוני ברוטו”.
“החשבון השוטף” הינו סעיף (במאזן התשלומים) המרכז את כל התנועות הכספיות לתוך המדינה וממנה, המתייחסות לפעילות המסחרית (יצוא, יבוא וכו') ולהעברות שוטפות (מענקים, תרומות וכו'). “גירעון” בחשבון השוטף מבטא מצב בו יותר כסף יצא מהמדינה מאשר נכנס אליה. מצב כזה יכול להיווצר אם למשל המדינה מייבאת מוצרים רבים מחו”ל, אך מייצאת בכמות קטנה יותר.
כאשר ישנו גירעון בחשבון השוטף, אזי המשק צריך “לכסות” גירעון זה ע”י לקיחת הלוואות מגורמים מחו”ל, ולכן גם יגדל החוב החיצוני של המשק. כלומר, הגירעון השוטף גורר אחריו בד”כ גם גידול בחוב החיצוני של המשק.
יתכן מצב, בו בשנה מסוימת הגירעון בחשבון השוטף הצטמצם וירד ביחס לשנה הקודמת, אולם עדיין בשנה זו היה גירעון כלשהו בחשבון השוטף שגרר אחריו את הצורך לקחת הלוואות מחו”ל (גם אם בכמות קטנה יחסית). מאחר והחוב החיצוני מורכב מהחוב בתחילת השנה + הלוואות שנתווספו במהלך השנה (ובניכוי הלוואות שנפרעו), אזי סך החוב החיצוני של המשק עדיין יגדל (אם ההלוואות שנתווספו גדולות מההלוואות שנפרעו).
אם למשל המשק היה פורע במהלך השנה הלוואות ולא לוקח אף הלוואה (למשל כאשר יש עודף בחשבון השוטף) – אזי החוב החיצוני היה קטן.
