כדי לפתור את בעיית הגירעון בחשבון השוטף, הוצע לבצע פיחות.

מהו פיחות, וכיצד הוא פותר את בעיית הגירעון בחשבון השוטף?

הסבר מדוע היצואנים יתמכו בפיחות, ומדוע היבואנים יתנגדו לו.

 

תשובה:

החשבון השוטף הינו סעיף במאזן התשלומים אשר מרכז את כל התנועות הכספיות לתוך המדינה וממנה, ואשר מתייחסות לפעילות המסחרית (יצוא, יבוא וכו') ולהעברות שוטפות.

“גירעון” בחשבון השוטף מבטא מצב בו יותר כסף יצא מהמדינה מאשר נכנס אליה. מצב כזה יכול להיווצר אם למשל המדינה מייבאת מוצרים רבים מחו”ל, אך מייצאת בכמות קטנה יותר.

פיחות” בשקל מציין מצב בו “כוחו” של השקל ביחס למטבעות אחרים נחלש, כלומר מטבע חוץ אחד שווה יותר שקלים מאשר בעבר. למשל אם לפני שנתיים 1 דולר = 3 ₪, וכיום 1 דולר = 4.5 ₪, אזי במהלך השנתיים האחרונות חל “פיחות” בשקל. למצב זה אנו קוראים גם “עלייה בשער החליפין”.

כאשר חל פיחות בשקל, כדאי יותר לייצא, כי עבור היצוא מקבלים אומנם אותה כמות מט”ח, אולם המט”ח שווה יותר שקלים. אם למשל לפני שנתיים ייצאנו טון חיטה וקיבלנו עבורו 100 דולר, למעשה קיבלנו 300 ₪ (=3ž100). לעומת זאת, אם היום נייצא טון חיטה ועדיין נקבל עליו 100 דולר, למעשה אנו מקבלים למעשה 450 ₪ (= 4.5·ž100). 

באופן דומה ניתן לראות כי כאשר חל פיחות, כדאי פחות לייבא, מאחר ואם לפני שנתיים עבור יבוא של טון קמח (למשל) שילמנו 200 דולר שהיו שווים 600 ₪, הרי שהיום עבור יבוא טון קמח (ששווה $200) נשלם למעשה 900 ₪. לכן הפיחות בשקל גורם להגדלת הכדאיות של הייצוא ולהקטנת הכדאיות של היבוא. עקב כך, בעיית הגירעון השוטף יכולה להיפתר, כי היצואנים ירצו לייצא יותר (הייצוא יגדל) והיבואנים ירצו לייבא פחות (היבוא יפחת בעקבות פיחות השקל).

 

כמובן שהיצואנים יתמכו בפיחות, מאחר ועבור היצוא הם מקבלים דולרים וכל דולר שהם יקבלו לאחר הפיחות שווה יותר שקלים. מנגד, היבואנים יתנגדו לפיחות, מאחר שעל כל סחורה שהם יקנו מחו”ל הם יצטרכו לשלם יותר שקלים.