הקדמה
כאשר אזרח אמריקאי מבצע טיפול שורש הוא משלם לרופא השיניים 300$.
בהנחה שכל החומרים הדרושים לטיפול הם מתוצרת אמריקאית, אזי כל ה-300$ מתווספים לתמ”ג בארה”ב. כאשר אזרח ישראלי מבצע טיפול שורש הוא משלם לרופא השיניים כ-250 ₪ שהם שווה ערך ל-56$.
בהנחה שכל החומרים הדרושים לטיפול הם תוצרת ישראל, אזי כל ה-56$ מתווספים לתמ”ג בישראל. יוצא אפוא שעבור אותו שירות התמ”ג בארה”ב גדל ב-300$ ואילו בישראל רק ב-56$. כדי למנוע את העיוות שבו אותו שירות או מוצר תורם לתמ”ג של מדינות שונות סכומים לא זהים, האו”ם פיתח מודל שנקרא בקיצור PPP, שעל פיו עבודה זהה תתרום סכום זהה
לתמ”ג של כל מדינה.
על פי מודל PPP (Purchasing Power Parity) אנו מתיישרים על פי המחירים האמריקאים.
לדוגמא: טיפול שורש יתרום לתמ”ג בכל המדינות סכום שהוא שווה ערך ל-300$.
וכך נוהגים לגבי שירותים זהים ומוצרים זהים.
במסגרת מודל PPP למעשה “מנפחים” לצורך ההשוואה, את התמ”ג של ישראל וכן את התמ”ג של כל המדינות שהמחירים הפנימיים בהן נמוכים יחסית למחירי אותם שירותים ומוצרים בארה”ב.
בשתי השורות התחתונות, בתרשים 18 , ניתן לראות את ההבדל בין סך התמ”ג לנפש של ישראל כשהוא נקוב עפ”י מודל PPP (21.5 אלף $) וסכומו עפ”י מדידה רגילה (18.3 אלף $)
