להיות חכם על חזקים

קרנות הפנסיה

קרנות הפנסיה הם גופים שברובם שייכים להסתדרות העובדים וחלקם פרטיים.

קרנות הפנסיה מנהלות כספים של עובדים, שכירים או עצמאים, הנקראים: "עמיתים", המפרישים חלק משכרם לקרן במהלך שנות עבודתם וכך צוברים זכויות בקרן לעת זיקנתם.

שוק קרנות הפנסיה בארץ מורכב מקרנות ותיקות, וקרנות חדשות שהחלו לפעול מינואר 1995.

מאז תאריך זה, הצטרפות עמיתים חדשים היא אפ
שרית רק לקרנות החדשות. הקרנות המפורסמות בארץ הם "מבטחים", "מקפת", "מיטבית" "תאוצה" "גלעד" ויש עוד רבות אחרות.

  • הערה: בספר זה ההתייחסות לקרנות הפנסיה היא בעיקר לגבי הקרנות החדשות, שכן ההצטרפות לקרנות הותיקות אינה אפשרית עוד.

עם זאת יש לזכור כי בקרנות הותיקות עמיתים רבים יותר וכספים רבים יותר. הטיפול בכספים קיימים בקרנות הותיקות (משיכה, הפסקת תשלומים וכד') הוא מורכב ומומלץ מאוד להעזר ביועץ בעל ניסיון בהתעסקות עם קרנות אלו.

 

איך נראית הפרשה לחיסכון בקרן פנסיה?

התשלומים החודשיים לקרן הפנסיה בנויים בצורה הבאה:

הפרשה לפיצויים:          6% מהשכר המבוטח, ע"י המעביד

הפרשה לתגמולים:        6% מהשכר המבוטח, ע"י המעביד

הפרשה לתגמולים:        5.5% מהשכר במבוטח, ע"י העובד

סה"כ:                          17.5% מהשכר המבוטח הפרשות עובד ומעביד.

ישנה אפשרות להפרשה להשלמת פיצויים בסך 2.33% נוספים ע"י המעביד, וכך נגיע לסכום של 19.83% מהשכר המבוטח, אך השלמה זו נתונה לשיקול דעתו של המעביד.

נציין רק שההפרשה שתוארה לעיל, היא המקובלת והנפוצה יותר, אם כי יש קרנות (פרטיות בעיקר) שמאפשרות הפרשה באחוזים נמוכים יותר, ומחשבות את מנות הפנסיה בהתאם (איך בדיוק? לא נפרט כאן).

מיד נרחיב בהסבר.

 

מה משמעות ההדגשה של "השכר המבוטח"?

אנו מקפידים לומר השכר המבוטח, מפני שלא תמיד השכר לפיו אנו קובעים את ההפרשות לפנסיה, והוא זה שישפיע על התקבולים בעתיד, הוא כל השכר שלנו.

החלק בשכרנו אותו אנו מבטחים בקרן הפנסיה, הוא שרירותי ונתון לחלוטין לשיקול דעתנו.

אדם יכול, ונראה בהמשך שהוא לפעמים "חייב", לבטח חלק ממשכורתו בקרן פנסיה וחלק אחר בביטוח מנהלים למשל, או קופת גמל, או בכלל לא לבטח.

לפעמים קיים מצב בו מקום העבודה שלנו מסכים להעניק לנו הטבות סוציאליות: כל הפרשות המעביד למיניהם, רק על חלק מהשכר, ואילו חלק אחר מהשכר: בונוסים, מענקים וכו', לא נהנה מהטבות אלו.

לכן תמיד יש לזכור כי כל ההפרשות: פיצויים, תגמולים, שישה אחוזים, חמישה אחוזים, כולם רלוונטים רק לגבי השכר אותו ביטחנו בקרן. מבחינת הקרן זה השכר שלנו, לפי זה נפריש לה ולפי זה היא תחשב את המגיע לנו בבוא יום השילם.

 

מה ההגיון מאחורי ההפרשות?

המעביד, כזכור, צריך לדאוג לפיצוי העובד במקרה של פיטורים או הגעה לגיל פרישה, וזאת בגובה המשכורת כפול מספר שנות העבודה. לכן מקובל לבנות מרכיב בשכר החודשי המכסה את האפשרות הזאת.

איך? בכל חודש יפריש המעביד 1/12 מהשכר החודשי לצורך כיסוי פיצויים כך שבסוף השנה ייצבר סכום בגובה כל השכר החודשי. כך יהיה בכל שנה, ובמקרה פיטורים יעמוד אז לרשות המעביד סכום זמין לכיסוי תשלום הפיצויים.

1/12 מהשכר הם באחוזים 8.33%. הפרשת החובה של המעביד בקרן פנסיה היא 6% ויש לו אופציה להגדיל אותה בעוד 2.33% ולהגיע למלוא הכיסוי הנדרש. אם לא יעשה כך, יהיה עליו להשלים מכיסו, בעת הפרישה או פיטורי העובד, את ההפרש.

6% התגמולים שמפריש המעביד הם בעצם הטבה סוציאלית לעובד, ובידי המעביד הם מהווים הוצאה מוכרת לצורכי מס (עד תקרה של תגמול בן 6% משכר של ארבע פעמים השכר הממוצע).

5.5% שמפריש העובד לתגמולים, מנוכים ישירות משכרו נטו. אולם כאמור, הוא זכאי להחזר כספי ממס הכנסה, הנקרא "זיכוי", בגובה 35% מהפרשה זו. זאת כל עוד ההפרשה החודשית לא עולה על 5% משכר חודשי של 9,300 ש"ח, שהם 465 ש"ח.

בגין ההפרשה מקבלים זיכוי (= החזר) בגובה 35%, ובמקסימום האמור:

162.75 ש"ח לחודש, ובחשבון שנתי: מקסימום החזר של 1953 ש"ח. המעביד מצדו, נהנה מהכרה בהפרשות שהעביר לטובת העובד לצרכי ניכוי מס, כלומר: הסכום שהפריש לטובת העובד יורד מהכנסתו החייבת במס, וכך קטנים התשלומים שאותם הוא חייב להעביר למס ההכנסה.

הפרשות לפנסיה של עצמאים

לגבי עצמאי אין משמעות כמובן להפרדה בין הפרשות עובד ומעביד, וישנו מסלול מיוחד בקרן פנסיה לעצמאים.

במסלול זה מפריש העצמאי לקרן סכום של 16% מההכנסה אותה הוא מעוניין לבטח. שוב: אין כל חובה לבטח את כל ההכנסה, והוא זכאי להטבות מס לפי הפרוט הבא:

בגין 5% מההפרשה הוא מקבל זיכוי מס, באותם תנאים בדיוק כמו עמית שכיר.

11% הנותרים מוכרים לו כניכוי מס, בדומה למה שהוסבר לעיל על הפרשות המעביד.

כזכור, פיצויים מגיעים במקרה פיטורים ולא התפטרות, אך הפיצויים בקרן הפנסיה שייכים בכל מקרה לעובד!

 

מה עושה הקרן עם כל הכסף הזה?

ייחודן הבולט של קרנות הפנסיה הוא שמשרד האוצר מאפשר רק להם לקנות ממנו אגרות חוב מיוחדות עליהם הוא משלם ריבית מועדפת (בקרנות הישנות 5.57%, ובקרנות החדשות 5.05%).

הקרנות משקיעות את רוב כספם, בקרנות הותיקות כ-95%, ובחדשות כ-70%, באיגרות החוב המיוחדות האלו.

הקרנות החדשות מחויבות אמנם להשקיע חלק מנכסיהם (כ-30%) בנכסים שונים שהתשואה עליהם אינה מובטחת, והן משקיעות בדר"כ בנכסים "סולידיים" ולא מסוכנים כמו איגרות חוב ממשלתיות רגילות.

אך בכל מקרה, גם אם ההשקעות בנכסים ה"לא מובטחים" הסבו הפסדים כלשהם לקרנות הפנסיה החדשות, למשל אם התשואה עליהם נמוכה בהרבה מ-5.05% שהן מקבלות על 70% מנכסיהן, מבטיח האוצר לקרנות "רשת ביטחון" של מינימום תשואה בגובה 4.6% על כל נכסיהן.

4.6% הוא מספר הפלא אותו מציגות הקרנות בתחזיותיהן כתשואה הצפויה, הן לעמיתים קיימים והן למצטרפים פוטנציאליים, על כספי העמית, ובפועל התשואה האמיתית יכולה להיות רק יותר גבוהה ממספר זה ולעולם לא נמוכה ממנו.

ואכן כאן אנו נתקלים בתכונה החשובה הראשונה של קרנות הפנסיה: ביטחון פיננסי.

עמית המשקיע את כספו בקרן פנסיה יודע ברמת ודאות גבוהה מאוד מה התשואה על כספו, והוא גם יודע שהתשואה הזו בטוחה ולא תלויה בקפריזות של הבורסה.

נקודה חשובה שאותה יש לזכור היא שהאוצר מעניק את התנאים המצויינים הללו לסכומים המבוטחים בקרן הפנסיה, רק עד לתקרה של שכר מבוטח בגובה 14,000 ש"ח (פעמיים השכר הממוצע במשק) שכר שמבוטח בקרן מעבר לזה, לא נהנה מהתנאים הללו.

לא כל הכסף מושקע בחיסכון.

ראשית, קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול בשיעור של 8% לצורך כיסוי הוצאותיה. כלומר 8% מכל הפרשה של עמית, לא מופנים לחיסכון ולא לשום עניין אחר, אלא מראש מנוכים כדמי ניהול.

היות והקרן מקנה גם זכויות לקרובים, הנקראים בז'רגון הקרנות "שאירים", במקרה של פטירת העמית (ראה מיד), היא קונה בחלק מהכסף ביטוח חיים לעמיתים, כדי לכסות עצמה במקרה מוות.

החלק המופנה לביטוח הוא בערך 7% מהכסף שמעבירים העמיתים ורק מתוך דמי התגמולים (בפיצויים אסור לגעת, זוכר?) כך שסך כל הכספים שבהם משתמשת הקרן שלא לצורכי חיסכון הוא: 8% דמי ניהול + 7% דמי ביטוח = 15% מההפרשה.

זכויות העמיתים בקרן הפנסיה

ראינו כמה כסף אנחנו מעבירים לקרן הפנסיה (לא מעט הא?)

ועולה מאליה השאלה: מה יוצא לנו מזה?

יוצא לנו דוקא לא מעט.

הביטוח הפנסיוני בקרן פנסיה כולל שלושה מרכיבים:

פנסיית זיקנה: המשולמת לעמית בקרן באופן חודשי מגיל 65 ועד יום מותו.
פנסיית שאירים: קיצבה חודשית באחוזים שונים מפנסיית הזיקנה של העמית במקרה והוא נפטר, המשולמת לאשתו, ילדיו או הורה נתמך שלו
פנסיית נכות: פנסיה חודשית המשולמת לעמית במקרה ואיבד את כושר עבודתו לפני שהגיע לגיל 65. אך היא לא יכולה להיות גבוהה מכדי 75% מהשכר המבוטח.

כל הקיצבאות האלו צמודות למדד.

הערה: הזכאות לפנסיית שאירים היא בשיעור של: אלמן/אלמנה או יתום משני הורים: 60% מהפנסיה החודשית (לאלמן: לכל חייו) יתום אחר (עד גיל 21): 30% מהפנסיה, הורה נתמך של העמית: 18% מהפנסיה

 

מה קובע את גובה הפנסיה? בקרן פנסיה, כל הכספים המגיעים לעמית או לשאיריו: בגין פרישה, נכות או פטירה, משולמים בצורת קיצבה חודשית. הקרנות קובעות את גודל הקיצבה כמכפלה של השכר המבוטח באיזשהו מקדם, די מסובך לחישוב, הנקרא שיעור הזכויות החודשי. לא נפרט כאן את הנוסחה הקובעת את גודל היצור הזה,

אך כמובן שעלינו כצרכנים פיננסיים מוטלת החובה, לפני שניכנס, אם בכלל, לתוכנית בקרן פנסיה, לדעת בדיוק מה גובה הקיצבה החזויה לנו על פי הנתונים האישיים של כל אחד מאיתנו.

במשרדי הקרנות ניתן לקבל "סרגל פנסיה", מין צעצוע נחמד שאפשר בקלות

להציב בו את גיל ההצטרפות ואת השכר המבוטח, ולראות בדיוק מה גובה

הפנסיה שנקבל עם גיל הפרישה.

אבל בוא ונראה מה משפיע בסופו של עניין על גובה הקיצבה הזו:

  1. גובה השכר המבוטח: ככל שגובה השכר המבוטח גבוה יותר, הקיצבה תהיה גדולה יותר.
  2. גיל הכניסה: ככל שאתה נכנס לקרן בגיל צעיר יותר ומתחיל לצבור זכויות מוקדם יותר, קיצבתך תהיה גדולה יותר.
    לדוגמא: שני עמיתים באותה קרן בעלי אותו שכר מבוטח, אך הראשון נכנס לקרן בגיל 25 וחברו בגיל 40.
    הראשון יצבור קיצבה של כ-120% מהשכר המבוטח
    והשני רק עד כ-50% מהשכר המבוטח.
  3. המצב הבריאותי של המבוטח
    היות וחלק ממרכיב הכיסוי הפנסיוני הוא פנסיה לשאירים במקרה מוות, הקרן קונה בחלק מהכסף שאתה מפריש לה, ביטוחי חיים כדי שיהיה לה מאיפה לשלם לקרוביך במידה ותעבור מן העולם.
    מחיר ביטוח החיים מתייקר ככל שבריאותך לקויה, ולכן מחתימה הקרן את העמית לפני הצטרפותו על הצהרת בריאות.
    אם בריאותך לקויה, או שאינך מעשן, חלק גדול מהפנסיות שלך אמור היה להיות מופנה לרכישת ביטוח חיים. כך היה קטן הסכום המיועד לחיסכון, ואיתו גם מנת הפנסיה החודשית שלך לעת פרישה.  אולם בפועל, פרט למקרים קיצוניים, נוהגות קרנות הפנסיה לבטח את כל העמיתים באותו סכום ללא קשר לרמת הסיכון שלהם. (למשל: מעשנים ולא מעשנים משלמים אותו סכום להפרשת ביטוח מקרה מוות).
קרנות הפנסיה540קרנות הפנסיה