אפיק הביטוח והחיסכון הפנסיוני הנוסף והגדול השני הוא פוליסות הביטוח שמנפיקות חברות הביטוח בישראל, כמו: “מגדל” “כלל ביטוח” “הפניקס” “הראל” “מנורה” ואחרות, דרך סוכני הביטוח שעובדים איתם.
חברות הביטוח מציעות אפיק פנסיוני באמצעות פוליסות הנקראות “ביטוח מנהלים”.
נעיר כאן כי למרות שהמונח “ביטוח מנהלים” קיים רק בפוליסות לשכירים, וישנן פוליסות אחרות שייעודן הוא חיסכון פנסיוני: כמו פוליסות לעצמאים או לבעלי שליטה, הרי שהעיקרון דומה בכולן, ולצורך הנוחות השתמשנו במונח הנפוץ: “ביטוח מנהלים”, לאורך פרק זה. כמו כן הצטרפות ל”ביטוח מנהלים” פתוחה לכל שכיר ואין צורך להיות מנהל כדי להפריש לאפיק זה.
איך בנוי ביטוח מנהלים?
מרכיב התשלומים החודשיים
התשלום התקופתי לחברת הביטוח נקרא פרמיה. הפרמיה בביטוח מנהלים מורכבת כך:
לפיצויים: 8.33% מהשכר המבוטח, משולם ע”י המעביד.
לתגמולים: עד 7.5% מהשכר המבוטח (בדר”כ מופקד 5%), משולם ע”י המעביד.
לתגמולים: עד 7% מהשכר המבוטח (בדר”כ 5%) , משולם ע”י העובד.
ואפשרות למעביד לשלם עד 3.5% נוספים לכיסוי אובדן כושר עבודה.גם כאן הוצאות המעביד מוכרות לצורכי מס, והעובד זכאי לקבל זיכוי של 35% מהפרשותיו לתגמולים (עד לגובה של 7% מהכנסה מזכה של 8,600 ש”ח שזה אומר קבלת זיכוי מהפקדה מירבית של 602 שח לחודש נכון לשנת 2013 כלומר הטבת מס של 211 ₪ לחודש) .).
גם עצמאים יכולים להפקיד לביטוח מנהלים עד 16% מהכנסתם החודשית ולקבל הטבות במס.
ישנה אבחנה לאורך כל חיי הפוליסה, איזה חלק מהכספים מקורו בפיצויים ואיזה מקורו בתגמולים.
ביטוח מנהלים היא פוליסה דומה במהותה לכל פוליסה ביטוחית אחרת, הבעלים של הפוליסה הוא המעביד והמבוטח הוא העובד.
התפלגות הכספים בפוליסה או: מה שייך למי?
כספי התגמולים שייכים לעובד. בעוד שבעבר ניתן היה לפדות את הצבירה בביטוח המנהלים אם עובד עזב את עבודתו ולא התחיל אחרת תוך חצי שנה, ( או לאחר 13 חודש אם היה שכיר במקום חדש אבל לא היתה לו שם שום תוכנית פנסיונית: לא קרן פנסיה, לא ביטוח ולא קופת גמל), הרי שהיום אפשרות זו אינה קיימת יותר וגם בביטוח המנהלים ניתן למשוך את החיסכון רק בגיל פרישה ורק בדרך של קיצבה. רק כספים ישנים שהופקדו לפני כניסת חוק הפנסיה החדש לתוקף (כלומר לפני חודש ינואר 2008) ניתנים למשיכה כסכום חד פעמי.
בגוף הפוליסה מצויינים ערכי הפדיון, שהם הסכומים הכספיים אותם זכאי לקבל בעל הפוליסה, אם משך ממנה כספים לפני גיל הפרישה, ובתנאי שהוא זכאי למשוך אותם..
כספי הפיצויים מנגד, שייכים למעביד!
מדובר בכספים שצברו רווחים ולכן יכול להיות מצב שבו כספי הפיצויים בפוליסה גבוהים יותר ממה שחייב המעביד לשלם ע”פ חוק.
במקרה של פיטורים או גיל פרישה, יכול המעביד להעביר לעובד את כל הפוליסה כולל כספי הפיצויים, ומבחינת העובד הפוליסה הופכת כולה שלו. מצד שני הוא יכול לשלם לעובד את הפיצויים המגיעים לו מכיסו, ואת כספי הפיצויים בפוליסה לגרוף אליו.
בכל מקרה, העובד יכול להגיע להסדר עם מעסיקו לפיו מעביר המעסיק (הוא צריך להעביר את אישורו לחברת הביטוח) גם את חלק הפיצויים לבעלות העובד.
צעד זה מומלץ במיוחד אם הביטוח החל יחד עם תקופת העבודה, כי אז בסבירות גבוהה יהיה סכום הפיצויים בפוליסה שצברה רווחים גבוה מהסכום המחוייב לפי חוק.
כדאי לסגור את הנושא הזה במו”מ על תנאי העבודה כחלק מתנאי התעסוקה.
מתי רואים את הכסף?
בכספים שהופקדו בביטוחי מנהלים לפני ינואר 2008 (התגמולים תמיד, והפיצויים: אם הועברו על שמו או ששולמו על פי החוק), בתוספת הרווחים שצברו, משולמים למבוטח עם הגיעו לגיל פרישה.
כספי תגמולים שהופקדו לאחר ינואר 2008 ניתנים למשיכה רק כקיצבה חודשית. את כספי הפיצויים ניתן לקבל כסכום חד פעמי אך ניתן להחליט לייעד גם אותם לקיצבה ובכך להגדיל את הפרמיה החודשית
במקרה של מות המבוטח, לא עלינו, לפני הגיעו לגיל פרישה, מועברים הכספים ליורשיו כפי שהוגדרו על ידו בעת עריכת הפוליסה (הם נקראים מוטבים).
