הקדמה
באופן טבעי תפוקת המדינה אמורה להתאים את עצמה להיקף הביקוש. אם במדינה קטנה א' אנשים המעוניינים לאכול כל יום 1000 ככרות לחם אזי התפוקה תסתכם ב- 1000 ככרות לחם. ואם הביקוש יקטן ל- 500 ככרות לחם ליום, התפוקה תצטמצם ל- 500 ככרות. השוק תמיד יתאים את היקף התפוקה לביקוש, כל עוד הביקוש אינו חורג מיכלות הייצור של המדינה. או במילים אחרות, כל עוד השוק לא הגיע למצב של תעסוקה מלאה, ואינו יכול להגדיל את התפוקה. אנו מתמקדים לפי שעה במשק סגור שאינו יכול לייבא.
שימוש במונחים נרדפים
המונחים: תפוקת המשק, תמ”ג המשק וסה”כ הכנסות המשק הם מונחים נרדפים וניתן להשתמש בכל אחד מהם באותה מידה. עם זאת ישנן נסיבות שעדיף להשתמש באחד על פני האחר.
המנגנון שגורם לשיוויון בין ההוצאה המצרפית (הביקוש לתפוקה)
ניעזר בתרשים שמציג את עקומת ההוצאה המצרפית (תרשים 301) ונעביר בו קו אלכסוני שעולה מראשית הצירים בשיפוע של 45° (שיפוע 1) ונקרא לו קו 45°. בתרשים 600 מוצג קו 45° יחד עם עקומת ההוצאה המצרפית. לקו 45° יש תכונה גיאומטרית, שכל נקודה עליו נמצאת במרחק שווה משני הצירים, כלומר – כל נקודה על קו 45° מייצגת שוויון בין E ל- Y=E) Y).
תרשים 600
התאמת התפוקה להוצאה (לביקוש)
הקדמה
לצורך הפשטות נציג את פעולת ההתאמה כפעולה המתבצעת בשלבים. את ההסבר נלווה עם תרשים 600.
שלב א' (כחול)
בשלב א' אין עדיים הכנסות במשק (Y=0), אך קיים ביקוש התחלתי בגובה E0 שצריך לספקו.
כאשר המשק ייצר תפוקה השווה ל-E0 הוא יימצא בנקודה a על קו 45°. את התפוקה באותה נקודה נסמל Y0. בסוף שלב א' המשק נמצא בנקודה a שבה קיים איזון בין הביקוש לתפוקה. E0=Y0.
שלב ב' (כתום)
בעקבות עליית התפוקה בשלב א' מ- 0 ל-Y0 והנטייה השולית לצרוך בשיעור C, הצריכה תגדל בעוד Y0*C ש”ח. לסכום זה נקרא C1.
לסיפוק C1 המשק יצטרך להגדיל את התפוקה באותו סכום והוא יתמקם לפיכך בנקודה b על קו 45°.
את סך ההוצאה המצרפית בנקודה b סימנו ב- E1 כאשר: E1=C1+C0+I0+G0.
את סך התפוקה המשתווה אליה סימנו ב- Y1.
את הגידול בתפוקה מ-Y0 ל- Y1 נסמלה ב- `DeltaY_0`. `DeltaY_0=Y_1-Y_0`
בסוף שלב ב' המשק נמצא בנקודה b שבה קיים איזון בין הביקוש לתפוקה E1=Y1
שלב ג' (ירוק)
בעקבות עלית התפוקה ב-`DeltaY_0` בשלב ב', הצריכה תגדל בעוד `*DeltaY_0`. לסכום זה נקרא C2. `[C_2=c*DeltaY_0]`
לסיפוק הביקוש הנוסף המשק יגדיל את התפוקה באותו סכום והוא יתמקם בנקודה d על קו 45°. את סך ההוצאה המצרפית בנקודה d סימנו ב- E2 כאשר E2 = C0+C1+C2+I0+G0.
את סך התפוקה המשתווה אליה סימנו ב- Y2.
בסוף שלב ג' המשק נמצא בנקודה d שבה קיים איזון בין הביקוש לתפוקה Y2 = E2
שלבים נוספים
וכך כל גידול בהכנסות ישפיע בתורו על הגידול בצריכה כשלסיפוק תוספת הצריכה המשק יגדיל את התפוקה באותו סכום וכך תגדלנה ההוצאות המצרפיות ומקביל להן התפוקה (Y).
סוף התהליך
השלבים יימשכו כשבכל שלב נוסף תוספת הצריכה תלך ותקטן עד לעצירתה הסופית בנקודת המפגש של קו 45° עם עקומת ההוצאות המצרפיות (נקודה e).
את סך ההוצאה המצרפית המתייחסת לנקודת השיוויון (e) סימנו ב- EF (F קיצור של Final). ואת התפוקה המצרפית המתייחסת לנקודת השיוויון (e) סימנו ב- YF.
בכל רמת תפוקה עד-YF, E גדול מ- Y ולפיכך תימשך הגדלת התפוקה במשק.
בכל רמת תפוקה מעבר ל-YF קיים עודף תפוקה על ההוצאות המצרפיות (הביקוש) ולפיכך התפוקה תצטמצם אם הזמן עד שתשתווה להוצאה המצרפית.
מכפיל
היחס בין ההוצאה המצרפית הסופית EF להוצאה המצרפית ההתחלתית E0. כלומר: `[E_F/E_0]` נקרא מכפיל.
המכפיל הוא : היחס שבין השינוי בהכנסה הלאומית לבין השינוי המקורי שגרם לכך (למשל, גידול בהשקעה או גידול בהוצאות הממשלה). לדגומא – עליה ב-G או C או I או בשלושתם יחד, תגרום לגידול בהכנסה הלאומית, ביותר מהגידול ב-G, C או I. הסיבה לכך היא שעם גידול ההכנסה הלאומית, גדלה גם התצרוכת – C – דבר המגדיל שוב את ההכנסה וכך הלאה.
אם לדוגמה E0=100 מ'$ ו- EF=300 מ'$, אזי המכפיל הוא 3.
המכפיל מציין מהי התרומה של כל 1$ ב- E0 להוצאה המצרפית הסופית במשק (=התמ”ג).
אם לדוגמה המכפיל הוא 5 והממשלה מגדילה את הוצאותיה בעוד 1מ'$, אזי ההוצאה המצרפית תגדל בעוד 5מ'$ ובאותו סכום יגדלו גם ההכנסות (=התמ”ג).
כפי שנראה מיד המכפיל שווה ל- `1/(1-c)`
אם לדוגמה c=0.8 המכפיל שווה ל- 5.
