כאשר `rho_(1,2)=1`, כלומר קיים מתאם מושלם בין המניות, הסיכון הולך וגדל ככל שהסל מכיל יותר מהמניה עם הסיכון הגבוה.
הסל עם הסיכון הנמוך ביותר מתקבל כאשר הוא מכיל רק את S1 וסיכון הסל משתווה לסיכון המניה.
רק כאשר המתאם בין המניות הוא מושלם לא ניתן לפזר סיכון, כלומר ליצור סל השקעות שיהיה בו פחות סיכון.
במילים אחרות, כאשר `rho_(1,2)=1`, לא ניתן ליצור סל עם סיכון נמוך משל  כל אחת מהמניות.

דוגמה:

אם למשקיע א' יש תיק השקעות המכיל 2 מניות שתשואתן תלויה בטמפ' בשנה הבאה, לדוגמה מניה של חברת תפוזים ומניה של חברת מלפפונים. לשתי המניות יש יש מתאם ρ=1. כלומר אם יהיה קיץ חם- ערך שתי המניות יעלה. אם יהיה קיץ קר ערך שתי המניות ירד. ולכן לא ניתן ליצור תיק עם סיכון מוקטן עם שתי המניות הללו.

לעומת זאת, אם למשקיע ב' יש תיק מניות שמורכב ממניית חברת תפוזים ומניית חברת תנורי חימום והמתאם בין המניות שלילי – כלומר, אם תהיה שנה חמה- המשקיע ירוויח ממניות חברת התפוזים וירוויח פחות ממנית חברת התנורים שמנייתה תרד בשנה חמה. ואילו בשנה קרה המשקיע ירוויח ממניית חברת התנורים שערכה יעלה וירוויח פחות ממנית התפוזים שערכה ירד בשנה קרה, וכך המשקיע מקטין את סיכונו.

הצגת 3 העקומות D,C ו- E בתרשים אחד (תרשים 11)

3 העקומות מוצגות בתרשים 11.

הסלים S1 ו-S2 משותפים לשלושת העקומות.

תרשים 11

נוסחה למציאת הרכב פנימי של סל שבו סטיית התקן מינימלית

המתמטיקאים פיתחו נוסחה שמאפשרת לנו לחשב בסל המכיל 2 מניות S1 ו-S2 (או כל 2 ניירות ערך מכל סוג), מהו ההרכב הפנימי ביניהם שמניב את σ הנמוכה ביותר.

הנוסחה היא:   `W_1=(Sigma_(S_2)^2-Sigma_(1,2))/(Sigma_(s_2)^2+Sigma_(s_1^2)-2Sigma_(1,2)`

 

מקרא:

`Q_(1,2` – שונות משותפת של S1 ו-S2.

`W_1` – משקלה של מניית S1 בסל.

`W_2`  – משקלה של מניית S2 בסל, שיהיה (1-W1).