תורת היצרן א'

היחס בין תפוקה שולית להוצאה שולית

כאשר התפוקה השולית פוחתת ההוצאה השולית עולה.

  1. וההסבר פשוט. אם כל עובד מייצר פחות (והשכר שלו נשאר באותה רמה), הרי שההוצאה לייצור כל יחידה נוספת הולכת וגדלה.
    נמחיש זאת בדוגמא הבאה: העובד הראשון בנגרייה משתכר 100 ש"ח ביום והוא מייצר 5 כסאות ביום. לאור זאת, מרכיב הוצאות השכר עבור כל כסא הוא 20 ש"ח.
    בייצור כסא ישנן הוצאות אחרות בנוסף לשכר, בעיקר חומרי גלם. אנו מניחים שסכום ההוצאות האחרות לכסא זהה בכל הכסאות.
    העובד השני מייצר רק עוד 4 כסאות (ומשתכר גם כן 100 ש"ח ביום), לאור זאת, מרכיב הוצאות השכר עבור כל כסא שמתווסף בגין העובד השני, הוא 25 ש"ח – 5 ש"ח יותר.

  2. כאשר התפוקה השולית עולה ההוצאה השולית פוחתת
    ההסבר דומה: כאשר כל עובד נוסף מייצר יותר כסאות מקודמו (והשכר של כל העובדים זהה), הרי שמרכיב הוצאות השכר בייצור כל כסא נוסף, הלך וקטן.

 

תשואה לגודל

כאשר אנו מגדילים את כל אחד מגורמי הייצור של הפירמה בשיעור זהה כלשהו (למשל 50%) התפוקה תגדל מן הסתם גם כן.

כאשר התפוקה גדלה באותו שיעור (50%), אנו אומרים שהתשואה קבועה לגודל (תק"ל).

כאשר התפוקה גדלה בפחות מ- 50%, אנו אומרים שהתשואה יורדת לגודל (תי"ל).

כאשר התפוקה גדלה ביותר מ- 50%, אנו אומרים שהתשואה עולה לגודל (תע"ל).

היחס בין תפוקה שולית להוצאה שולית521היחס בין תפוקה שולית להוצאה שולית