רווחת הציבור נובעת משני מרכיבים:

  1. עודף היצרן.       
  2. עודף הצרכן.

עודף היצרן

עודף היצרן  הוא מינוח נרדף לרווחי כלל היצרנים במשק. כלומר, הפער שנוצר בנקודת שיווי המשקל, בין הפדיון המצטבר של כלל הפירמות, לסך ההוצאות שלהן.

בתרשים 4.6:

הפדיון מיוצג באמצעות המלבן שקודקודיו `[Q_0,E,P_0,0]` .

ההוצאות מיוצגות באמצעות כל השטח שמתחת לעקומת ההיצע עד לנקודה `E` .

עודף היצרן מיוצג באמצעות השטח הכחול שנמצא בין קו המחיר (קו `E,P_0` ) לבין עקומת ההיצע מתחתיה.

לצורך הפשטות עקומות הביקוש וההיצע הם קווים ישרים הנמתחים עד לציר y.

 

עודף הצרכן

עודף הצרכן הוא הפער שבין סה”כ התשלומים שכלל הצרכנים היו מוכנים לשלם עבור הכמות המבוקשת בנקודת שיווי המשקל, לבין התשלומים ששילמו בפועל.

בתרשים 4.6:

עודף הצרכן מיוצג באמצעות השטח שנמצא בין קו המחיר לבין עקומת הביקוש ומעליה (משולש) `[P, o, E, F]` .

סה”כ התשלומים שכלל הצרכנים היו מוכנים לשלם עבור הכמות המבוקשת בנקודת שיווי המשקל מיוצגים באמצעות כל השטח התחום בין עקומת הביקוש בקטע שעד נקודה E, לבין ציר ה-  x(טרפז)  `[F,E,Q_0,0]`   

הסבר נוסף לעודף הצרכן:

הצרכן שילם עבור `Q_0` יחידות את המחיר האחיד לכל יחידה `P_0` . כלומר, המחיר שהיה מוכן לשלם הצרכן עבור כל יחידה קודמת ליחידה האחרונה הוא גבוה יותר מהמחיר אותו הוא שילם בפועל (הערך של המוצר עבורו קטן ככל שיש יותר יחידות – עקומת הביקוש). לכן הסכום שלא שילם על היחידות הקודמות הוא עודף הצרכן.

 

סה”כ התשלומים שהצרכנים שילמו בפועל (השווים לסך הפדיון של היצרנים) מיוצגים באמצעות המלבן שקודקודיו `[P_0,E,Q_0,0]`

עודף הצרכן ומשמעותו דורש הסבר נוסף.

נתחיל בדוגמאות ונסיים בהכללות.

תרשים 4.6

דוגמא המתייחסת לביקוש לכסאות

נתונים

כל אחד מ-10 הצרכנים במדינה קטנה א' מעוניין לרכוש כסא אחד ונוקב במחיר שהוא מוכן לשלם עבורו.

בתרשים 4.7, הצגנו, בסדר יורד, את המחיר שכל צרכן מוכן לשלם.

תרשים 4.7

דוגמא לביקוש כיסאות

עקומת הביקוש לכסאות

באמצעות נתוני תרשים 4.7, ניתן לבנות את עקומת הביקוש לכסאות במדינה א'.

הבנייה נעשית בצורה הבאה:

בכל רמת מחיר נבחן לכמה כסאות יש ביקוש מצד הצרכנים:

  1. כאשר המחיר הוא 10 ש”ח, קיים ביקוש רק לכסא אחד. ירכוש אותו צרכן א'.
  2. כאשר המחיר לכסא הוא 9 ש”ח, קיים ביקוש רק ל- 2 כסאות. ירכשו אותם צרכנים א' ו- ב'.
  3. כאשר המחיר הוא 8 ש”ח, קיים ביקוש רק ל- 3 כסאות. ירכשו אותם צרכנים א', ב' ו- ג'.

וכך הלאה.

בתרשים 4.8, עקומת הביקוש D נבנתה על בסיס נתוני תרשים 4.7.

לדוגמא, הנקודה F, מתייחסת לרכישות 3 כסאות. המחיר המקסימלי עבורם הוא 8 ש”ח.

נקודת שיווי המשקל נקבעה בנקודה E (6 כסאות במחיר 5 ש”ח לכסא).

תרשים 4.8

עקומת הביקוש לכיסאות

6 הצרכנים שירכשו את הכסאות שלמו עבורם בסה”כ 30 ש”ח, למרות שהיו מוכנים לשלם (כקבוצה) בהתאם לנתוני עקומת הביקוש, 45 ש”ח (=10+9+8+7+6+5).

למעשה כל נקודה על עקומת הביקוש נוקבת במחיר המקסימלי שהצרכנים (כקבוצה), מוכנים לשלם עבור יחידת הייצור (הכסא), שמספורה בסדרת הייצור נקוב מתחתיה, על ציר ה- x (בדיוק כפי שכל נקודה על עקומת ההיצע נוקבת במחיר המינימלי שבו היצרנים (כקבוצה) מוכנים למכור את היחידה שמספורה בסדרת הייצור, נקוב מתחתיה על ציר ה- x).

לדוגמא, הנקודה F מציינת ש- 8 ש”ח הוא המחיר המקסימלי שהצרכנים מוכנים לשלם עבור הכסא השלישי, והנקודה M מציינת ש- 2 ש”ח הוא המחיר המקסימלי שהצרכנים מוכנים לשלם עבור הכסא התשיעי.

בנקודת שיווי המשקל מתקיים שוויון בין המחיר המקסימלי שהצרכנים מוכנים לשלם עבור אותה יחידה לבין המחיר המינימלי שהיצרנים מוכנים למכור אותה.

 

המשמעות של עקומת הביקוש של צרכן בודד

 

תרשים 4.9

המשמעות של עקומת הביקוש של צרכן בודד

 

נתייחס לעקומת הביקוש היומית לסנדוויצ'ים המסומלת D.

הצרכן מוכן לשלם עבור כל סנדוויץ' נוסף, בהתאם לרמת התועלת שהסנדוויץ' הנוסף תורם לו.

נניח שכל יחידת תועלת שווה לצרכן 1$, שתועלת הסנדוויצים עבורו יורדת על פי המוצג בטבלה 4.10.

#טבלה 4.10
רמת התועלת מהסנדוויצ׳ים מספור בסנדוויצ׳ים
10 יח׳($)  סנדוויץ ראשון
9 יח׳ סנדוויץ שני
8 יח׳ סנדוויץ שלישי
7 יח׳ סנדוויץ רביעי
6 יח׳ סנדוויץ חמישי
5 יח׳ סנדוויץ שישי
4 יח׳ סנדוויץ שביעי
3 יח׳ סנדוויץ שמיני
2 יח׳ סנדוויץ תשיעי
1 יח׳ סנדוויץ עשירי

לאור זאת הוא ירכוש סנדוויץ' ראשון אם המחיר בשוק יהיה 10$.

הוא ירכוש את השני רק אם המחיר בשוק יעמוד על 9$ (במחיר זה הוא ירכוש בסה”כ 2 סנדוויצ'ים).

הוא ירכוש את השלישי רק אם המחיר בשוק יעמוד על 8$ (במחיר זה הוא ירכוש בסה”כ 3 סנדוויצ'ים).

וכך הלאה, הוא ירכוש את התשיעי רק אם המחיר בשוק יעמוד על 2$ (במחיר זה הוא ירכוש בסה”כ 9 סנדוויצ'ים).

 

המבנה של עקומת הביקוש – בהכללה

כל נקודה על עקומת הביקוש נוקבת במחיר המקסימלי שהצרכנים (כקבוצה) מוכנים לשלם עבור היחידה שמספורה בסדרת הייצור נקוב מתחתיה על ציר ה- x.