המילה תעריף מקובלת בענפי השירותים.
תעריף היא מילה נרדפת למחיר שמתייחס ליחידת מידה מקובלת.

דוגמאות:

  1. במוסכים יחידת המידה המקובלת היא שעת עבודה.
    במקום לומר: המחיר לשעת עבודה הוא 100 ש”ח,
    אומרים: התעריף לשעת עבודה הוא 100 ש”ח.
    אם העבודה במוסך נמשכה שעתיים וחצי, המחיר יהיה 250 ש”ח.
  2. בבזק יחידת המידה המקובלת היא דקת שיחה (או פעימת מונה).
    במקום לומר: המחיר לדקת שיחה הוא 20 אג',
    אומרים: התעריף לדקת שיחה הוא 20 אג'.
    אם דיברנו 10 דקות, המחיר יהיה 2 ש”ח.
  3. בהלוואות, יחידת המידה המקובלת היא שנה.
    במקום לומר: המחיר להלוואה שנתית הוא 8% ריבית,
    אומרים: התעריף להלוואה שנתית הוא 8% ריבית.
    ובקיצור – תעריף ההלוואה הוא 8%.
    כל אחד מבין שהתעריף מתייחס להלוואה שנתית ו-8% הם 8% ריבית.
    אם קיבלנו הלוואה לחצי שנה נשלם רק ½ מ-8%.